לאחרונה מתקיימת פעילות ברוכה של משרד התחבורה ונציבות שוויון לדחיפת הרשויות המקומיות וחברות האוטובוסים לקידום ועמידה בתקנות הנגישות. תקנות הנגישות הן לתחנות והן לאוטובוסים נכתבו לפני עשור ואין זה סוד שדברים רבים השתנו והתפתחו בתחבורה הציבורית בשנים אלה.
נוצר מצב בו הדרישות הכתובות אינן מתאימות הן מבחינת מענה נגישות והן מבחינת התאמה לעידן המודרני.
כך לדוגמא:
- היום בעולם נהוג לשים "שילוט אלקטרוני" ו/או "שילוט מדבר" – ובתקנות הישראליות אין כל דרישה לשילוט כזה בסככות האוטובוס שלא לדבר על חיבור לחשמל לטובת הפעלת השלטים.
- יש דרישה ראויה לשלטים לטובת לקויי ראייה ועיוורים בכתב ברייל וכתב מובלט. שילוט זה יתן מענה ל 1,000 קוראי ברייל מתוך 26,000 בעלי תעודת עיוור. צריך להבין ש"שלט אלקטרוני" / "שלט מדבר"עם יכולות קוליות יתן מענה מלא לכל סוגי לקויות הראיה כולל עיוורים ובנוסף יסייע לאלה שאינם קוראים עברית.
- ההגדרות בתקנות למהי סככה נגישה ואיך למקמה – גם אלה מיושנות, מבולבלות ואינן תואמות את הצורך והקיים היום בעולם.
- אין כל התיחסות בתקנות לאנשים עם מוגבלות הליכה וקשיששים כגון מאחזי יד בספסל הסככה.
- הדרישה לסימון רחבת ההערכות אשר תבדל את האדם המוגבל מיתר האנשים בשונה משונה מהגרדה של שטח נקי ממכשולים.
- לא יתכן שהעולם ואף התחבורה הציבורית בישראל מתקדמת תוך שימוש בטכנולוגית כולל מערכות GIS, מאגרי מידע ממוחשבים, מערכות טכנולוגית מסייעות לנוסע ואנחנו נקדם תחנות אוטובוס מיושנות רק בגלל שזה מה שכתוב מלפני עשור.
להבנתנו, קידום ודחיפת הרשויות והמפעילים ליישום התקנות כפי שהן היום אינה תורמת לקידום הנגישות באופן משמעותי ואף תגרום לכפל עבודה ועלויות מיותרות.
בנסיבות אלו אנו פועלים מול משרד התחבורה לפעול בכל דרך חוקית ובדחיפות ולאפשר יישום בפועל של תחנות נגישות מודרניות.
