חדשות

הוועדה לפניות הציבור קיימה היום ישיבה בנושא פניות ציבור בנושא אשפוז קטינים בבתי חולים פסיכיאטריים.

הישיבה התקיימה בעקבות פנייה שהגיעה לוועדה ממנה עולה שבמדינת ישראל מתאשפזים ילדים קטנים (בגיל 6) בבתי חולים פסיכיאטריים. מעדויות ותחקירים שנאספו עולה כי ילדים רבים המאושפזים בבתי חולים פסיכאטריים מקבלים עונשים הנקראים ”טיפולים” לדוגמא: התנהגות פרועה של הילד בבוקר עלולה לגרור זריקת הרגעה בערב, בזמן שהילד כבר ממילא רגוע. הצוות עצמו מאיים על ילדים בזריקות, בבידוד ובכפיתות. לעיתים קושרים את הילדים או שמים אותם בבידוד לשעות רבות.

כמו כן, עולה כי הורים שנכחו בבתי החולים הפסיכיאטרים מספרים על מכות, בעיטות, דחיפות, גרירות, קשירות, צעקות, זריקות מטשטשות וכפיתות שנעשו בנוכחות ילדיהם- דבר שהשפיע קשה מאוד על ילדיהם, גם אם הם עצמם לא עברו התעללויות כאלה. מעדויות אלו עולה כי משפחות לקטין או קטין עצמו מוחתמים פעמים רבות על הסכמה לאשפוז תחת לחץ ואילוצים, שמא לא יעשו כן הם יאושפזו במחלקה סגורה ולמשך זמן ארוך, לעומת אשפוז בהסכמה.

יו”ר הוועדה, ח”כ סופה לנדבר ציינה בתחילת הישיבה, כי האשפוז הפסיכיאטרי הוא נושא מורכב וקשה בכל היבטיו, הן עבור המטופל והן עבור משפחתו. חלק מהקושי מתבטא בתווית השלילית שמלווה את המטופל בתחנות שונות בחייו. לפיכך, ציינה כי חשוב במיוחד לטפח את מסגרות הטיפול בקהילה שאינן מנתקות את הקטין מסביבתו ומשגרת חייו. יו”ר הוועדה ציינה, כי הסטיגמה של הילדים שמתאשפזים בבתי החולים גם אם רק לצורך בדיקה פסיכיאטרית היא לכל החיים.

ח”כ לנדבר ציינה כי הנתונים שהגיעו לוועדה מצביעים על כך שקיים מחסור בתחום השירותים בקהילה. לפיכך ניתן להסביר את מגמת האשפוזים החוזרים בבתי-חולים פסיכיאטרים והעלייה בשנים האחרונות בשיעורם, ובכלל זה גם של ילדים ונוער.

עוד עולה מהנתונים כי חל גידול במסלול הטיפול האמבולטורי, 9,163 ילדים ובני נוער בשנת 2006 שטופלו במרפאות אלו, לעומת 10,955 בשנת 2007. כמו כן, עד לסוף ספטמבר 2007 אושפזו 659 ילדים ובני-נוער לפחות ליום אחד. על-פי נתוני משרד הבריאות, בתחילת 2007, 8% מהקטינים שהו למעלה משנה באשפוז פסיכיאטרי ו-92% מהקטינים עד שנה.

ח”כ לנדבר ציינה בפני הנוכחים כי ”על אסון של אנשים לא עושים כסף ובמערכות הבריאות והרווחה צריכים להיות יותר קשובים לצרכי הילדים וההורים. לא יכול להיות שאף אחד, לא יצטרך להסביר להורים ולילדיהם מה הם זכויותיהם ולמי עליהם לפנות”.

במהלך הישיבה ביקשה ח”כ לנדבר לקבוע קריטריונים מפורטים למקרה מבחן של קטין לאשפוז פסיכיאטרי, בעיקר בדבר קריטריונים לקביעת מסוכנות של קטין לצורך קביעת מבחן האשפוז של קטין. כמו כן , ציינה ח”כ לנדבר כי קיימת בעיתיות בחוק שאין כיום חובת ייצוג לילדים ולנוער על ידי עורך דין בפני הוועדות הפסיכיאטריות המחוזיות.

ח”כ נדיה חילו, ציינה כי הטיפול בקהילה בבריאות הנפש בקרב ילדים הינו בעייתי לחלוטין. היעד של חברי הכנסת לטפל בחסרי ישע שזעקתם לא תמיד נשמעת ובעיקר של ילדים.

ח”כ משה גפני ציין כי על פניו מצטיירת תמונה עגומה מאוד על המתרחש בנושא. השאלה היא האם מדובר בכשל מערכתי או במקרים בודדים. ח”כ גפני ציין כי הוא נגד עליהום על מקצוע הפסיכיאטריה אולם צריך להיות מנגנון בקרה מסודר על מה שנעשה בבתי חולים אלה.

אחד הפונים שנכח בישיבה קרא למשרד הבריאות בבקשה לשפר את התנאים הפיזיים בבתי החולים הפסיכיאטריים על מנת שיהיה ”נעים” לשהות שם ככל האפשר ולקבל טיפול שיסייע לילדים המאושפזים שם.


אחת מהפונות שנכחה בוועדה היא אמא לילד בן 15 שבבית הספר היה שקט ולא חברותי. חודש ימים לפני סיום שנת הלימודים פנתה יועצת בית הספר לרווחה מבלי ליידע את ההורים על חשד לבעיה ומבלי לטפל בילד במסגרת בית הספר, במסגרת שיחה עם יועץ ו/או פסיכולוג. הילד הלך והסתגר והחליטו לאשפזו במחלקה סגורה בבית חולים פסיכיאטרי למשך חצי שנה. לדברי האם, אף אחד לא הסביר להם את זכויותיהם, הם היו בבית משפט 6 פעמים ללא ייצוג עורך דין. לדבריה, כשרצתה להוציא את הילד מבית החולים ולטפל בו במסגרת הקהילה אמרו לה שזה ”ילד של המדינה ולא ילד שלה” והם יודעים מה הכי טוב בשבילו. לדבריה, בבית חולים שבו היה בנה מאושפז, הוא שהה בחדר סגור, התקלח במים קרים בלבד ולא נתנו לו לאכול, הוא שהה עם נרקומנים ומסוממים ונתנו לו שם הרבה כדורים לבלוע ומאז שהילד השתחרר מבית החולים הפסיכיאטרי הוא שוהה בבית ללא מסגרת. בנה לא חזר לבית הספר כי הוא ממתין חודשיים לוועדת השמה. לדבריה, כל המערכות היום נגדה ואף אחד לא מייעץ או מסייע לה.

פונה נוסף שנכח בוועדה סיפר שהסתובב בבתי חולים פסיכיאטריים ותאר את המתרחש שם. לדבריו, הצוותים המטפלים בבתי החולים מודים שהטיפול לא מועיל לילדים אך בכל זאת נותנים לילדים כדורים ומזריקים להם זריקות. לדברי הפונה, נועלים את הילדים בחדרים חשוכים מאחורי דלתות ולהורים נותנים להיכנס רק אחרי ש”מסדרים” את הילדים והילדים מתחננים להוציא אותם משם.

הגב` אלה שנר, יו”ר עמותת מגן לזכויות אנוש, ציינה בישיבה כי קיימת מחאה ציבורית עצומה של הורים רבים שמצאו את ילדם באשפוז כפוי בצו הפסיכיאטר המחוזי. במדינה דמוקרטית חל איסור על מעצר או מאסר של ילדים. לדבריה, ”אשפוז בכפיה של ילדים כל כך קטנים, מבלי שישנו איזשהו ניסיון אמיתי לשקם אותם בביתם, היא הפרת זכויות אדם ופשע נגד אותם ילדים ומשפחות” וכי ”ילד בן 6 לא יכול להיות מסוכן ואפשר לשמור עליו”. הגב` שנר דרשה להקים ועדת חקירה ולבדוק את כל מה שמתבצע בבתי החולים הפסיכיאטריים.

רוני אלוני סודובניק, המרכז המשפטי לילדים ולנוער, סיפרה על מקרה שבו ילדה בת 11 דיברה על מוות ואז החליטו לאשפזה בבית חולים פסיכיאטרי. לדבריה, בבית הספר לא היה שום גורם יועץ ו/או פסיכולוג שדבר עם הילדה ומשפחתה. לדברי סודובניק, להורים ולילדים אין שום מודעות לגבי זכויותיהם בקשר למה שקשור באשפוז פסיכיאטרי בכלל ובאשפוז בכפייה בפרט.

ד”ר יעקב פולקביץ, ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות, ציין כי בשנה האחרונה אושפזו כ-20 ילדים בכפייה בבתי חולים פסיכיאטריים עד גיל 13. לדבריו, כיום הטיפול בבריאות הנפש נמצא בשני מישורים- טיפול בקהילה ובמסגרת אשפוז. לדבריו, במדינת ישראל ישנן כ- 50 מיטות בלבד לאשפוז ילדים בגלאי 6-13.

לדברי ד”ר פולקביץ, בדיקת הילד על ידי פסיכיאטר מחוזי נעשית בהסכמת ההורים. במקרים שבהם יש סכנה לילד וההורים מתנגדים לבדיקה, פקידת סעד מתערבת והבדיקה מתבצעת בניגוד לדעת ההורים. לדבריו ”שירותי בריאות הנפש לא חוטפים ילדים וסוגרים אותם בחדרים חשוכים, יש זכות ערעור על כל החלטה שמתקבלת”. פולקביץ ציין שגם ילדים בני 6 צריכים אשפוז, בבתי חולים פסיכיאטריים כשהם מסוכנים לעצמם. ד”ר פולקביץ הזמין את חברי הוועדה לבקר בבתי חולים ולהתרשם מקרוב מהטיפול שמקבלים הילדים במקום. ד”ר פולקביץ קרא לכל מי שראה התעללות בילדים בבתי חולים פסיכיאטריים להגיש תלונה במשטרה.

כמו כן, ציין ד”ר פולקביץ כי לא קיים בישראל בית-חולים פסיכיאטרי לילדים ובני-נוער בלבד, אלא מחלקות נפרדות בבתי-חולים פסיכיאטרים למבוגרים ולקטינים כאחד או בבתי-חולים כלליים. כיום, ישנן 350 מיטות לאשפוז מלא ו-113 מיטות לאשפוז יום עבור אשפוז פסיכיאטרי של ילדים ונוער.

עו”ד אייל גלובוס, הממונה על האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטי, ציין כי קיימת בעיה בחוק שלא מאפשרת להם לייצג קטינים בהליך אזרחי, דהיינו בוועדות הפסיכיאטריות המחוזיות לילדים ולנוער.

עו”ד דורית רובין מהסנגוריה הציבורית במשרד המשפטים, ציינה כי בשנת 2004 תוקן החוק לגבי ייצוג לגבי מי שמאושפז בבתי חולים פסיכיאטריים, מעל גיל 18 שיהיה להם ייצוג על ידי עורך דין. אולם מתחת לגיל 18 אין ייצוג. לדבריה, מהנתונים שנמצאים במשרד עולה כי ברגע שיש עורך דין בתמונה המסייע למשפחתן ומעניק כלים להתמודדות עם המצב, אז התמונה משתנה לחלוטין.


הגב` חנה סלוצקי, פקידת סעד ארצית לחוק הנוער במשרד הרווחה, ציינה כי בשנת 1995 נחקק תיקון לחוק הנוער שמטרתו להגן על זכויות ילדים והורים בעת מתן טיפול נפשי לילדים. לדבריה, אין אשפוז במסגרת פסיכיאטרית מבלי בדיקת פסיכיאטר מחוזי. לדברי הגב` סלוצקי, משרד הרווחה רודף אחרי פסיכיאטרים מחוזיים על מנת לקבל חוות דעת לאשפוז. הגב` סלוצקי ציינה, כי ”היד אינה קלה על ההדק, הפסיכיאטרים אינם ממהרים לאשפז ילדים”. כמו כן יש במשרד הרווחה חלופות לאשפוז- פנימיות טיפוליות שיש בהן ייעוץ פסיכיאטרי.

ד”ר טוביה יצחקי, פסיכיאטר מחוזי בקופת חולים מכבי, ציין כי במכבי קיים מחסור חמור מאוד בפסיכיאטרים לילדים וכי המחסור בפסיכיאטרים מומחים לילדים ולנוער הוא בעיה כלל מערכתית.

ד”ר סבטלנה וינוקור, עוזרת ממונה בריאות הנפש מחוז ירושלים בקופת חולים מאוחדת, ציינה כי כיום בקופה ישנם שירותים מצומצמים מאוד עבור הילדים. ד”ר וינוקור הדגישה שכאשר הרפורמה בבריאות הנפש תעבור יש צורך לתת כלים לטפל בקהילה.

הגב` עדינה מרקס, יו”ר האגודה לזכויות החולה, נדהמה לשמוע על אשפוז ילדים בני 6 בבתי חולים פסיכיאטריים. הגב` מרקס ביקשה לקבל ממשרד הבריאות פרטים לגבי המצב הסוציואקנומי של הילדים המאושפזים במחלקות הפסיכיאטריות ועל מקום מגוריהם בארץ.

הגב` מירה קרני, מנהלת המחלקה לפניות הציבור במועצה לשלום הילד, ציינה כי האשפוז הוא דבר חיוני אך הבעיה היא בטרם האשפוז ובקשר בין המערכות. לדבריה, הגיע למועצה מקרה של אמא שמבקשת לאשפז את בנה בבית חולים פסיכיאטרי ואילו פקידת הסעד מתנגדת לאשפוזו. כמו כן, הגיע מקרה של אמא שבתה מדברת על התאבדות ובבית הספר החליטו לשלוח אותה לאבחון פסיכיאטרי מיידי וזה נמשך שלושה חודשים. כמו כן, הגיעה פניה של הורים שבנם מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי למרות שהוא לא צריך להיות שם כי הטיפול בו מוצה והוא צריך לעבור לאשפוז בפנימייה אך אין מקום במסגרת פוסט אשפוזית.
לדברי קרני, אין שיתוף פעולה בין מערכת החינוך ובריאות הנפש בקהילה.

בסיכום הישיבה, יו”ר הוועדה, ח”כ סופה לנדבר :
• הודיעה כי תפנה לשר הבריאות בבקשה לפקח ולבקר בתדירות גבוהה יותר בבתי חולים פסיכיאטריים, אולי בשיתוף משרדי הרווחה והמשפטים .
• הודיעה כי תפנה לשר הבריאות בבקשה לתלות שלטים המסבירים את זכויות הילדים והנוער והוריהם לגבי זכויותיהם בטרם טיפול ואשפוז פסיכיאטרי בכל המחלקות שבהם מטפלים ומאשפזים ילדים. יש לתלות פרסום זה בשפות שונות.
• הודיעה כי תפנה לשר המשפטים בבקשה לתקן את החוק הקיים כיום לגבי ייצוג קטינים בוועדה הפסיכיאטרית המחוזות לילדים ולנוער, שכיום אין חובה כזו ולפיכך אינם יכולים להיות מיוצגים על ידי האגף לסיוע משפטי במשרד.
• הודיעה כי הוועדה לפניות הציבור תקיים סיור באחד מבתי החולים הפסיכיאטריים.
• ביקשה לקבל תשובה מפורטת לגבי המקרה שהועלה בוועדה מכל משרדי הממשלה הרלוונטיים.