שלוש שנים לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל, ממדי הפגיעה ממשיכים להתברר. מאז 7 באוקטובר 2023 נקלטו באגף השיקום של משרד הביטחון כ-30 אלף פצועים ופצועות מצה"ל ומכוחות הביטחון.
לפי הנתונים, כ-63% מהפצועים החדשים מתמודדים עם תגובות נפשיות, בעוד שכ-37% מתמודדים עם פציעות פיזיות. 47% מהפצועים החדשים הם בני 30 ומטה, ו-62% מהם משרתי מילואים. כ-8% מהפצועים הן נשים.
הנתונים כוללים גם פציעות קשות ומשמעותיות. מאז תחילת המלחמה נקלטו באגף השיקום 249 פצועים עם פגיעות ראש מורכבות, 29 אנשים עם עיוורון או מוגבלות קבועה בראייה ו-106 קטועי גפיים. 63 מהפצועים מוגדרים כבעלי נכות בדרגה של 100% ומעלה.
כ-91,200 פצועים מטופלים כיום באגף השיקום, בהם כ-42,500 המתמודדים עם פגיעות נפשיות ופוסט טראומה. באגף מעריכים כי עד שנת 2028 מספר המטופלים עשוי להגיע לכ-100 אלף, וכמחציתם צפויים להיות מתמודדי נפש.
הנתונים מציבים בפני ישראל אתגר גדול שלא יסתיים עם סיום המלחמה. עבור רבים מהפצועים, החזרה לחיים תהיה כרוכה בהתמודדות ממושכת עם מוגבלות חדשה או עם פגיעה שאינה נראית לעין.
השיקום במקרה הזה הוא הרבה מעבר לטיפול רפואי. אדם שנפצע ונותר עם מוגבלות צריך להיות מסוגל לחזור לביתו, להתנייד באופן עצמאי, לעבוד, ללמוד, לבלות ולהשתתף בחיי החברה. הסביבה שבה הוא חי צריכה להיות נגישה כדי לאפשר לו לעשות זאת.
המשמעות היא הנגשת בתים ומבני ציבור, תחבורה, מקומות עבודה, מוסדות לימוד ומרחבי פנאי. אנשים המתמודדים עם פגיעות נפשיות וקוגניטיביות זקוקים גם הם להתאמות שיאפשרו להם להשתלב מחדש בשגרת החיים.
המלחמה הוסיפה בתוך זמן קצר עשרות אלפי אנשים למעגל השיקום. חלקם יחזרו בהדרגה לשגרת חייהם, אחרים יצטרכו ללמוד לחיות עם שינוי משמעותי וקבוע. האחריות של החברה אינה מסתיימת בטיפול בפציעה. היא כוללת גם יצירת התנאים שיאפשרו לכל אחד ואחת מהם לחזור לחיים עצמאיים ושוויוניים ככל האפשר.
מאחורי כל מספר בנתונים האלה נמצא אדם. החברה שאליה הוא חוזר צריכה להיות מוכנה לקבל אותו ולאפשר לו לחיות בה באופן עצמאי, שוויוני ונגיש.
